צמחי מרפא לזריעה עצמית: לוח זמנים ושימושים בגינה

במאמר זה 9 ⌄

ערוגה של צמחי מרפא היא אחת הפינות היפות ביותר בגינה: פריחות לאורך העונה, ניחוחות ומאביקים ללא הפסקה. רוב המינים האלה גם עמידים, חסכוניים במים ולא תובעניים — הם צמחו בגינות כמרים הרבה לפני שדיברו על פרמקלצ'ר.

מדריך זה עוסק בגידול שלהם: מה לזרוע, מתי, כיצד לקטוף ולייבש. הוא אינו עוסק בשימושים הטיפוליים שלהם, ויש לכך סיבה שחשוב להבהיר כבר בהתחלה.

לקרוא לפני הכול

המונח «צמח מרפא» מציין מסורת שימוש, לא בטיחות. כמה ממיני המשפחה הזאת רעילים, וחלקם רעילים מאוד.

• צמחים אלה אינם תחליף לשום טיפול. במקרה של תסמין, פנו לרופא או לרוקח.
• מינים מסוימים מקיימים אינטראקציות עם תרופות או אסורים לשימוש במקרה של היריון, הנקה, אצל ילדים או בנוכחות מחלות כרוניות. לפני כל שימוש פנימי, התייעצו תמיד עם איש מקצוע.
• כמה מהמינים באוסף שלנו הם נוי או רעילים, ובשום אופן אין לצרוך אותם: לענה, פיגם רפואי, טנסי, פרג תרבותי. מגדלים אותם בשל ערכם הבוטני, כמקור מזון לדבורים או לנוי.
• לעולם אל תשתמשו בצמח שלא זיהיתם בוודאות. לכמה מבני משפחת הסוככיים הרפואיים יש מינים דומים שעלולים להיות קטלניים.

מכאן ואילך מדובר בגינון ובהעברת מורשת צמחית — לא בייעוץ רפואי.

הקלות לגידול, למתחילים

עמידות, לא תובעניות וקלות לזיהוי. מהן כדאי להתחיל.

• קמומיל ריחני (Matricaria chamomilla) — חד־שנתי, זריעה ישירה באביב או בסתיו, בכיסוי קל בלבד: הוא זקוק לאור כדי לנבוט. לאחר מכן הוא נזרע מחדש מעצמו.
• מליסה רפואית (Melissa officinalis) — רב־שנתית קלה מאוד לגידול, בעלת ניחוח לימוני מובהק. הנביטה איטית וגחמנית: זרעו במגש זריעה והיו סבלניים. לאחר שהתבססה, היא נעשית שתלטנית — הקצו לה מקום תחום.
• קלנדולה רפואית (Calendula officinalis) — צמח חד־שנתי, זריעה ישירה ממרץ עד מאי, ופריחה ממושכת מאוד. נזרע מחדש בעצמו.
• קורנית ומרווה רפואית — צמחים רב־שנתיים ים־תיכוניים. קרקע מנוקזת ודלה, שמש מלאה, וללא השקיה לאחר שהתבססו. זריעה באביב; הצמיחה איטית בשנה הראשונה.
• אכילאה אלף־עלה (Achillea millefolium) — צמח רב־שנתי עמיד במיוחד; התפרחות השטוחות שלו הן מהמקורות הטובים ביותר לזבובי רחף.
• חלמית גדולה ונטופית רפואית — צמחים רב־שנתיים, בעלי פריחה קיצית ממושכת, דקורטיביים מאוד ברקע הערוגה.

הצמחים הרב־שנתיים ששותלים פעם אחת

הצמיחה איטית יותר, אך הצמחים מתבססים לשנים רבות.

• אכינצאה סגולה (Echinacea purpurea) — מרשימה, ומושכת מאביקים רבים. נדרשת ריבוד קר במשך 4 עד 8 שבועות כדי לעורר נביטה תקינה: ראו ריבוד קר.
• ולריאן רפואי (Valeriana officinalis) — צמח גבוה, אוהב קרקעות לחות. זריעה על פני הקרקע; אור נחוץ לנביטה.
• אנג'ליקה רפואית (Angelica archangelica) — צמח דו־שנתי מרשים, המתנשא לגובה של עד שני מטרים. הזרעים שלו מאבדים במהירות רבה את כושר הנביטה שלהם: זרעו אותם כשהם טריים, רצוי בסתיו.
• מרוביום לבן (Marrubium vulgare) — צמח רב־שנתי לאדמה יבשה ודלה, בעל עלווה כסופה ושעירה.
• שן הארי (Taraxacum officinale) — כן, זורעים אותו בכוונה: העלים לסלט, השורש, והוא גם אחד ממקורות הצוף הראשונים ביותר באביב. ובדרך אגב, זהו הסמל שלנו.
• סרפד (Urtica dioica) — יש להגביל אותו לפינה ייעודית. צמח פונדקאי לפרפרים רבים, בסיס להכנת דשן סרפדים ומפעיל מצוין לקומפוסט.

אקזוטיים וסקרנים

• בזיליקום קדוש טולסי (Ocimum tenuiflorum) — מגודל כצמח חד־שנתי באקלים שלנו, ורב־שנתי בחממה. ניחוח ייחודי מאוד, שבין ציפורן לפלפל.
• סטיביה (Stevia rebaudiana) — עלים בעלי מתיקות עזה. רגישה לקור: מגדלים בעציץ ומכניסים אותו בחורף. נביטה עדינה, יש לזרוע על פני השטח ובחום.
• ג'ינסנג הודי (Withania somnifera) — שיחון טרופי, מגודל בעציץ באקלים שלנו.
• ער אציל (Laurus nobilis) — שיח תבלין. נביטה איטית מאוד, הנמשכת כמה חודשים. אין לבלבל אותו עם הרדוף הנחלים, שהוא רעיל.

לוח זריעה

תקופה	מינים	שיטה
פברואר – מרץ	אכינצאה (לאחר ריבוד), קורנית, מרווה, סטיביה	במקום מוגן, בחום
מרץ – מאי	קמומיל, קלנדולה, אכילאה, מרוביום, חלמית	זריעה ישירה
אפריל – יוני	מליסה, ולריאן, מרשמלו רפואי, בזיליקום קדוש	זריעה במגשי זריעה ולאחר מכן העתקה
אוגוסט – ספטמבר	קמומיל, קלנדולה, אכילאה	זריעה ישירה, פריחה מוקדמת בשנה שלאחר מכן
אוקטובר – נובמבר	אנג'ליקה (זרעים טריים), צמחים רב־שנתיים הזקוקים לריבוד	זריעה בחוץ, הקור מסיר את התרדמה

נקודה שמסבירה כשלים רבים: לצמחי מרפא רבים יש זרעים זעירים מאוד שזקוקים לאור כדי לנבוט — קמומיל, ולריאן, סטיביה, חלמית. אל תקברו אותם: פשוט הצמידו אותם למצע הלח.

לקצור ולייבש

מתי לקצור

העיתוי תלוי באיבר הצמח, משום שריכוז החומרים הפעילים משתנה במהלך מחזור החיים.

• עלים — לפני הפריחה, כשהצמח מרכז בהם את משאביו.
• פרחים — בתחילת הפריחה, מיד לאחר שנפתחו.
• כל החלקים שמעל לפני הקרקע — בשיא הפריחה.
• שורשים — בסתיו של השנה השנייה, כשהצמח החזיר את מאגרי התזונה שלו אל מתחת לאדמה.
• זרעים — כשהם בשלים לגמרי, לפני שהם מתפזרים.

בכל המקרים: בבוקר, לאחר התאדות הטל, במזג אוויר יבש. זהו הזמן שבו השמנים האתריים מרוכזים ביותר.

ייבוש נכון

1. בצל מוחלט — האור פוגע בחומרים הפעילים וגורם לצבעים להשתנות.
2. במקום מאוורר, בטמפרטורה של 20 עד 35 מעלות צלזיוס. עליית גג מאווררת היא אידיאלית.
3. באגודות קטנות התלויות הפוך, או פרושות על רשתות ייבוש עבור פרחים עדינים.
4. בלי לדחוס — האוויר צריך לזרום בין הגבעולים, אחרת הצמחים יתעפשו במרכז.
5. המבחן: צמח יבש נשבר בבת אחת במקום להתכופף. התהליך נמשך כמה ימים עד שבועיים.

אחסון

בצנצנות זכוכית אטומות, מוגנות מאור, עם תווית ותאריך. העלים והפרחים שומרים על סגולותיהם כשנה, והשורשים שנתיים עד שלוש. סימן אמין: אם הריח נעלם, הצמח כבר כמעט חסר ערך.

מקומם בגינה

ערוגת צמחי מרפא אינה רק מרחב שימושי: היא אחד המאגרים הטובים ביותר לחרקים מועילים בגינת הירק.

• קבצו לפי צורכי מים — את צמחי האזור הים־תיכוני (תימין, מרווה, מרוביון) בצד אחד, בקרקע מנוקזת ודלה; ואת הצמחים הזקוקים ללחות (מליסה, ולריאן, אנג'ליקה) בצד השני. זו הטעות היקרה ביותר כשמערבבים ביניהם.
• אל תדשנו. שמנים אתריים מתרכזים בצמח שנמצא במעט עקה. עודף חנקן יוצר עלווה שופעת וחסרת טעם.
• תחמו את הצמחים המתפשטים — מליסה, סרפד, נענע: בעציץ שקבור באדמה או בעזרת מחסום.
• תנו להן לפרוח — גם אם אתם קוצרים את העלים לפני הפריחה, השאירו כמה צמחים פורחים עבור המאביקים. ראו שילוב פרחים בגינת הירק.
• מקמו אותם באזור 1 או 2 — ליד הבית, במקום שבו אתם עוברים. צמח מרפא בקצה השטח לעולם לא ייקטף.

שאלות נפוצות

האם אפשר לגדל צמחי מרפא בעציצים?

כן, במיוחד צמחים ים־תיכוניים — טימין, מרווה ומרוב — המעדיפים מצעים מנוקזים ודלים. הסטיביה והג'ינסנג ההודי אף חייבים זאת באקלים שלנו. ראו גינת ירק במרפסת.

למה זרעי המליסה שלי אינם נובטים?

שלוש סיבות אפשריות: הזרעים נטמנו עמוק מדי (הם זקוקים לאור), המצע קר מדי, או שמדובר באיטיות טבעית — למליסה נדרשים לפעמים שלושה עד ארבעה שבועות. אל תזרקו את מגש הזריעה מוקדם מדי.

האם צריך גן נזירים כדי לעשות זאת היטב?

לא, אין סידור מחייב. מה שחשוב הוא קיבוץ לפי צורכי המים ונגישות. צמחי מרפא רבים משתלבים היטב בשולי גינת הירק או בערוגת נוי.

האם אפשר לאסוף את הזרעים שלהם?

כן, ולרוב זה פשוט: קמומיל, קלנדולה, אכילאה, חלמית ומליסה מייצרים שפע של זרעים. היזהרו מאנג'ליקה, שזרעיה נשמרים плохо. ראו כיצד לשמור את הזרעים.

האם הצמחים האלה מושכים מזיקים?

להפך. השמנים האתריים שלהם מקשים על חרקים רבים להתמצא באמצעות חוש הריח, והפרחים שלהם מזינים את החרקים המועילים. זו אחת הסיבות שבאופן מסורתי שתלו אותם בשולי גינות הירק.

לסיכום

התחילו בקמומיל, קלנדולה, מליסה וטימין: ארבעה מינים שקל לזהות, לגדל בהצלחה ולייבש. קבצו אותם לפי צורכי המים, אל תדשנו, קטפו בבוקר וייבשו בצל. ולכל שימוש פנימי, התייעצו עם איש מקצוע — גידול וטיפול הם שני מקצועות שונים.

להעמקה

• זרעי פרחים אכילים: זריעה, קטיף ושימוש
• צמחי מאכל רב־שנתיים
• ריבוד בקור: למה ואיך להנביט זרעים?
• לוח הזריעות חודש אחר חודש

גלו את האוסף שלנו של צמחי מרפא ואת הזרעים הארומטיים והמרפאיים שלנו — כולם ניתנים לריבוי ולא טופלו.