זרעי פיגם מצוי (Ruta graveolens)

Ruta graveolens

פיגם מצוי, עשב החסד, עשב המכשפות: מעטות הן הצמחים הנושאים מוניטין כה טעון. בימי הביניים נהגו לתלות אותו בפתחי בתים כדי להרחיק רוחות רעות וגם חרקים, ועליו הכחלחלים בעלי הניחוח העז שימשו לתיבול סלטים ורטבים. כיום זהו בעיקר רב־שנתי מרהיב למסלעות, בעל עלווה ירוקת־עד ובעלת מראה גרפי מאוד.

מאפיינים:

• עלווה יוצאת דופן: גזורה בעדינות, בגוון ירוק־כחלחל מעושן וייחודי מאוד, ונשארת ירוקה כל השנה.
• רב־שנתי עמיד: מסתגל לכל סוגי הקרקע ומגלה עמידות יוצאת דופן ליובש לאחר שהתבסס.
• פריחה צהובה: פרחים קטנים בצבע צהוב־ירקרק, בתפרחות סוכך, בקיץ.

אמצעי זהירות:

• מגע: המוהל של הפיגם המצוי גורם לרגישות חזקה לאור. במגע עם העור ולאחר מכן בחשיפה לשמש, הוא עלול לגרום לכוויות קשות ולשלפוחיות (פיטופוטודרמטיטיס), לעיתים רק כמה שעות לאחר מכן. חובה ללבוש כפפות ובגדים בעלי שרוולים ארוכים בעת גיזום או איסוף, רצוי במזג אוויר מעונן, ולשטוף היטב את הידיים לאחר מכן.
• בליעה: כל חלקי הצמח רעילים במינון שאינו מבוקר. השימוש ההיסטורי בו למאכל כלל כמויות זעירות בלבד. אין לאכול אותו, ויש להרחיקו מהישג ידם של ילדים ומחיות מחמד.
• הימנעו משתילתו בשולי שביל או מעבר, במקום שבו עלולים להתחכך בו במזג אוויר שמשי.

הנחיות לזריעה:

• חשיפה: שמש מלאה, במקום חם ופתוח.
• קרקע: ענייה, יבשה, אבניתית או גירית, ובעיקר מנוקזת היטב מאוד. הוא משגשג במקומות שבהם מעט צמחים מצליחים לשרוד, ובעיקר חושש מלחות חורפית עומדת. אין להעשיר את הקרקע: קרקע דלה מחזקת את צורתו הקומפקטית ואת ניחוחו.
• שיטה: הזרעים זקוקים לריבוד קר כדי לנבוט היטב. לאחר מכן זרעו אותם בעציצונים מוגנים באביב, על פני הקרקע משום שהם זקוקים לאור כדי לנבוט, ולאחר מכן העתיקו את השתילים.

הנחיות לשתילה:

• העתיקו למסלעה, למדרון או לשולי ערוגה יבשים, במרווח של 40 ס"מ בין הצמחים. הוא מתאים מאוד לגידול בעציץ, המאפשר לשלוט במיקומו.

הנחיות לטיפול:

• אין צורך להשקות לאחר שהתבסס. גזמו מעט בסוף החורף כדי לשמור על צורה קומפקטית — בכפפות ובמזג אוויר מעונן.

שילובים מועילים:

• הוא חולק את דרישות הגידול של צמחי מסלעה יבשה אחרים, כמו לבנדר אמיתי, שעמו הוא יוצר ערוגה ים־תיכונית החוסכת במים. ראו את הצמחים העמידים ליובש שלנו.
• ריחו העז הופך אותו לצמח דוחה מסורתי בגינה — ראו את הצמחים הדוחים שלנו.

תרומתו למגוון הביולוגי:

• זהו הצמח הפונדקאי של זנב הסנונית, אחד הפרפרים הגדולים והיפים ביותר שלנו: הזחלים המפוספסים בירוק ובשחור ניזונים ממנו בלבד, לצד כמה צמחים נוספים ממשפחת הסוככיים. זריעתו היא מתן בית גידול למין סמלי זה.
• פרחיו הצהובים בקיץ מושכים דבורים קטנות וזבובי רחף.

סמליות:
הפיגם, שנקרא «עשב החסד», היה בימי הביניים סמל לחרטה ולהגנה, ושימש בטקסי ברכה. שייקספיר מזכיר אותו במחזה המלט כעשב הזיכרון והחרטה.

איסוף הזרעים שלכם:
הניחו להלקטים להשחים ולהיפתח בצורת כוכב כשהם עדיין מחוברים לצמח, ולאחר מכן נערו אותם מעל כלי קיבול — בכפפות. ראו כיצד לשמור את הזרעים שלכם.

מחויבות לאיכות: ב-SemiSauvage - פרמקלצ'ר, אנו מגדלים ובוחרים את הזרעים שלנו מתוך כבוד לעולם החי והצומח. אנו ממוקמים בקרבת הרי הגעש של אוברן, ובוחרים זנים הניתנים לריבוי ואינם היברידיים, שנבדקו לגבי שיעור הנביטה שלהם, מוינו ונארזו בקפידה, ללא כל טיפול כימי. אמונתנו היא להחזיר לגננים את היכולת לזרוע מחדש, שנה אחר שנה, זרעים שבאמת שייכים להם.

צמח בעל אופי, עם עלווה כחלחלה ייחודית, שכדאי לשתול בפינה יבשה ושמשית בגינה.