למה לשתול ביום הקדושה קתרינה? התאריכים החשובים בלוח הקדושים הגננים

In this article 7 ⌄

«ביום הקדושה קתרינה, כל עץ מכה שורש.» זהו הפתגם המוכר ביותר בלוח השנה של הגננים, ואחד הבודדים שבסיסם האגרונומי איתן לחלוטין.

מאחורי הניסוח מסתתר כלל פשוט: הסתיו הוא ללא ספק עונת השתילה הטובה ביותר כמעט לכל מה שהוא רב־שנתי. הנה הסיבה, ומה המשמעות המעשית לכך.

למה דווקא הסתיו

שלושה מנגנונים משתלבים, וכל אחד מהם חשוב.

הצמח כבר אינו משקיע דבר בחלק שמעל לפני הקרקע

בסתיו החלק שמעל לפני הקרקע נכנס לתרדמה: אין עוד עלים להזין ואין עוד צמיחה לתמוך בה. כל האנרגיה הזמינה מופנית לשורשים. צמח שנשתל באדמה בזמן הזה מקדיש את כל משאביו להתבססות, במקום לחלק אותם בין התחדשות העלווה להתבססות השורשים.

האדמה עדיין חמה ונעשית לחה

זהו השילוב המכריע, והוא נמשך רק כמה שבועות. באוקטובר–נובמבר האדמה שומרת על החום שנצבר במהלך הקיץ — לרוב 12 עד 14 מעלות צלזיוס — בעוד שהגשמים חוזרים. והרי השורשים ממשיכים לצמוח כל עוד האדמה נשארת מעל לכ־5 מעלות צלזיוס, גם כשהצמח נראה רדום.

באביב המצב הפוך: האדמה קרה ומתחממת באיטיות, בעוד שהאוויר כבר דוחף את הצמח ללבלב. הוא מייצר עלים לפני שיש לו שורשים שיזינו אותם.

הקיץ הראשון מוכרע בסתיו שקדם לו

זו התוצאה המעשית החשובה ביותר. לצמח שנשתל באוקטובר יש שמונה חודשי התבססות שורשים לפני הבצורת הראשונה שלו. לצמח שנשתל באפריל יש רק חודשיים, והוא מתמודד עם יולי כשמערכת השורשים שלו שטחית.

בפועל: גדר חיה שנשתלה בסתיו תזדקק להשקיית חירום אחת או שתיים בקיץ שלאחר מכן; אותה גדר, אם תישתל באביב, תזדקק להשקיה לאורך כל הקיץ, ובכל זאת תאבד כמה צמחים.

זה גם מה שמסביר את הפתגם השני, המוכר פחות: «מי ששותל בתקופת האדוונט מרוויח שנת זמן.» זו אינה מטפורה — זהו בקירוב פער ההתפתחות האמיתי בין שתילת סתיו לשתילת אביב, כפי שנמדד לאחר שלוש שנים.

מה ששותלים בסתיו

קטגוריה	תקופה	הערות
עצים ושיחים חשופי שורש	נובמבר עד מרץ, למעט בזמן קפיאה	כאן הפער לעומת האביב הוא הגדול ביותר. זול בהרבה מצמח במכל
גדרות חיות, עצי פרי ופירות יער	אוקטובר עד דצמבר	דומדמניות אדומות, דומדמניות שחורות, פטל, פטל שחור
צמחים רב־שנתיים וצמחי תבלין מעוצים	ספטמבר עד נובמבר	טימין, מרווה, לבנדר, ריבס, חומעה, ארטישוק
פקעות	ספטמבר עד נובמבר	שום, שאלוט, בצל לבן ובצלי נוי
תותים	אוגוסט עד אוקטובר	אם שותלים אותם באביב, הם כמעט אינם נותנים דבר בשנה הראשונה
זריעת פרחים עמידים	אוקטובר	פרג, דרדר כחול, פרג קליפורני, Aquilegia — הקור מעורר את תרדמתם
פול ואפונה בעלי גרגרים עגולים	אוקטובר–נובמבר	קטיף שלושה עד ארבעה שבועות לפני זריעת האביב

מה לא שותלים בסתיו: כל מה שרגיש לכפור ואין לו זמן להתבסס — מינים ים־תיכוניים באזורים קרים, וצמחים בעלי שורשים בשרניים הרגישים לעודף מים בחורף באדמה כבדה. באדמה חרסיתית מאוד ובעלת ניקוז גרוע, לעיתים עדיף להמתין לאביב.

שתילה נכונה

1. בור רחב ולא עמוק — פי שניים עד פי שלושה מרוחב גוש השורשים, אך לא עמוק ממנו. בשנה הראשונה השורשים מתפשטים לרוחב הרבה יותר מאשר לעומק.
2. חרצו את דפנות הבור. בור שנחפר באת באדמת חרסית מקבל מראה חלק שהשורשים אינם חודרים דרכו — הצמח נשאר כלוא בבורו כמו בעציץ.
3. פתחו את גוש השורשים אם השורשים מסתובבים במעגלים. בצמח שגדל במכל זה חיוני: בלי פעולה זו הם ימשיכו להסתלסל ולחנוק את העץ בטווח הארוך.
4. אין להוסיף דשן לתחתית הבור. הדבר פועל נגד המטרה: לשורשים אין סיבה לצאת ולחקור אם הכול נמצא בהישג ידם. קומפוסט בשל המעורבב באדמת המילוי מספיק.
5. הקפידו על צוואר השורש — נקודת החיבור בין השורשים לגזע צריכה להישאר בגובה פני הקרקע. אם היא קבורה, היא נרקבת; אם היא חשופה, השורשים מתייבשים. זו הטעות הנפוצה והקטלנית ביותר.
6. השקו בשפע, גם בגשם. לא כדי להרטיב, אלא כדי להצמיד את האדמה לשורשים ולסלק כיסי אוויר.
7. חפו בשכבה בעובי 10 ס"מ, תוך חשיפת צוואר השורש בכמה סנטימטרים.
8. תמכו רק אם יש בכך צורך, נמוך וברפיון. עץ שזז מעט מפתח גזע חזק יותר.

התאריכים האחרים בלוח הקדושים

יום יקתרינה הקדושה אינו היחיד. כמה נקודות ציון ששרדו במשך מאות שנים, ומה ערכן האמיתי:

• קדושי הקרח, 11 עד 13 במאי — ממרט, פנקראס וסרוואס. הבסיס הסטטיסטי שנוי במחלוקת, אך העיקרון עדיין תקף: אל תוציאו שתילים רגישים לכפור לפני אמצע מאי ברוב האזורים.
• יום וינסנט הקדוש, 22 בינואר — תחילת גיזום הגפנים, לפני עליית המוהל. העיקרון חל על כל עצי הפרי: לגזום בזמן התרדמה.
• יום יוסף הקדוש, 19 במרץ — נקודת ציון לתחילת האביב, זריעת גזרים בהתאם לאזור.
• יום מיכאל הקדוש, 29 בספטמבר — סיום קטיף הקיץ, תחילת עבודות הקרקע של הסתיו.

הקורפוס המלא, חודש אחר חודש ובציון המקורות האזוריים, נמצא בלוח השנה המלא של אמרות הגנן.

לתאריכים האלה אין בסיס מדעי: אלה ציוני דרך קבועים בלוח השנה, באקלים שאינו קבוע. ערכם הוא ככלי לזיכרון — הם מזכירים שצריך לעשות משהו בתקופה הזו. את הפעולה הנכונה קובעים לפי מצב האדמה ומזג האוויר.

הטעויות בשתילת סתיו

1. לשתול באדמה רוויה במים. המתינו עד שתתייבש מעט. אדמה מעובדת הספוגה במים נדחסת וחונקת את השורשים למשך שנים.
2. לשתול בזמן קיפאון. אם האדמה קפואה, המתינו. אפשר לשמור שתילים חשופי־שורש כמה ימים בתעלה זמנית — כשהם מונחים על צדם ומכוסים בחול או באדמה תחוחה.
3. לקבור את הצווארון. זו הטעות הקטלנית והנפוצה ביותר.
4. לגזום לאחר השתילה. למעט שתילים חשופי־שורש, שבהם גיזום קל מאזן את הצמח, הניחו לצמח לנפשו בשנה הראשונה.
5. לשכוח להשקות במקרה של סתיו יבש. יש סתווים ללא גשם, ושתילה חדשה אינה שורדת שישה שבועות של יובש.

שאלות נפוצות

עד מתי אפשר לשתול?

כל עוד האדמה אינה קפואה או רוויה במים, חלון השתילה של שתילים חשופי־שורש נמשך מנובמבר עד מרץ. התוצאות הטובות ביותר מתקבלות עדיין בנובמבר–דצמבר.

חשופי־שורש או במיכל?

שתילים חשופי־שורש זולים משמעותית, נקלטים היטב ולעיתים קרובות משתרשים טוב יותר — שורשיהם מעולם לא הסתחררו. המגבלה היחידה: אפשר לשתול אותם רק בתקופת התרדמה, ואסור להם להתייבש לעולם בין הרכישה לשתילה באדמה.

האם צריך להשקות בחורף?

לעיתים רחוקות, אלא אם הסתיו או החורף יבשים באופן חריג. השקיה נדיבה בעת השתילה, חיפוי, והגשם יעשה את השאר.

ומה אם פספסתי את חלון השתילה של הסתיו?

שתלו באביב, אך מוקדם — במרץ ולא במאי — והיערכו להשקות לאורך כל הקיץ הראשון. התוצאה תהיה טובה, פשוט עם עיכוב של שנה בהתפתחות.

האם הפתגם תקף בכל רחבי צרפת?

העיקרון נכון, אך לא התאריך. באזור הים־תיכוני חלון השתילה רחב יותר, והסתיו עדיף בהחלט. בהרים, מכיוון שהאדמה קופאת מוקדם, עדיף לשתול כבר באוקטובר — או אפילו להמתין לאביב.

מה חשוב לזכור

הפתגם צודק, ויש לכך סיבה טובה: בסתיו הצמח כבר אינו משקיע דבר בחלק שמעל פני הקרקע, האדמה עדיין חמה, והחורף מעניק לו שמונה חודשים להשתרש לפני הבצורת הראשונה. שתלו במרווחים גדולים ולא בעומק, הקפידו שהצווארון יישאר בגובה הקרקע, השקו כדי לייצב את האדמה — ותנו לטבע לעשות את שלו.

להעמקה

• לוח השנה המלא של פתגמי הגנן, חודש אחר חודש
• גינת ירק בסתיו: מה לזרוע ומתי לקצור?
• למה לזרוע צמחים רב־שנתיים אכילים?
• צמחים עמידים לבצורת

לשתילות הסתיו שלכם: זריעות הסתיו שלנו, הצמחים הרב־שנתיים שלנו והעצים והשיחים שלנו.